Ancient Synagogues - בתי כנסת עתיקים
Under Construction
משחר נעורי.... לא חלמתי להיות מורה דרך. אפילו לא הייתי בכיוון.
הגעתי למקצוע זה מאוחר יחסית כקריירה שנייה, בנחת ומתוך כיף.
אהבה לטיולים?
כן. תמיד טיילתי. לפני הנישואין, אחרי הנישואין ובכל הזדמנות.
התהליך היה איטי, הדרגתי ולימים, כחלק מהווי חיים והמקצוע בו עסקתי.
טיולי צופים ובית ספר. לימודי אדריכלות שלאחר השירות הצבאי בעיר היפיפייה ונציה אשר בגולת איטליה. טיולי יום ראשון לאין סוף אתרים באיטליה וביניהם, גם אהבה ראשונה עם מבני בתי כנסת המפוארים במדינה בעלת יופי מדהים.
עם שובי ארצה, נישואין בבית הכנסת העתיק בפקיעין. זה היווה חיפוש שורשים וקשר לאדריכלות, היסטוריה, ארכיאולוגיה ונוף אנושי מהמם בכפר הגלילי.
ארגון קבוצת משוטטים בראשות מורי דרך ששכרנו ואתם בילינו שבתות. לימים, הילדים שנולדו היו חלק מהחוויה. פעם בשמחה ופעם לא, מכיוון שרצו להמשיך ולישון בבוקר. בקריירה שלי כאדריכל, חסרו לי פרטי הבנייה הכל כך אופייניים אותם חוויתי באיטליה. לימים, הרגשה הולכת וגוברת שמשהו חסר לי בעשייה.
עקב כך, ניצלתי וגם יצרתי שעות פנאי, לנושא בתי הכנסת העתיקים הפזורים ברחבי הארץ. תחביב שנוגע לאדריכלות וארכיאולוגיה גם יחד.
בהמשך, חוויתי "יום תרבות" פרטי כמעט מדי שבוע, בו ביליתי עם הספרות המקצועית באתרי בתי הכנסת העתיקים הפרוסים ברחבי ארצנו. בעיני המטיילים שהגיחו לביקור במקום, נראיתי כעוף מוזר וחריג.
חיפשתי מקורות מידע ברמה אקדמית. השתתפתי בקורסים בבר אילן.
פעם, חברים שביקשו הרצאה נושאית, אחר כך חברים של חברים. לעיתים ערכנו טיול באתרי בתי כנסת העתיקים. בין לבין למדתי להציג את הנושא ולהתנהג מול קהל.
באחד הימים, קיבלתי שיחת טלפון ואדם זר פנה בבקשה להדרכת נושא בתשלום. מכאן כבר הכל נע לכיוון הקריירה השנייה. מורה דרך.
שילוב אדריכלות וארכיאולוגיה הינם טבעיים. מהם הבניינים של פעם? אדריכלים ובנאים של אותם הימים. היה הגיון בהנחת כל אבן. לא עשו דברים סתם כך. חיפוש, חקר ותוצאה. בהדרגה הבנתי שמקצוע האדריכלות מעניק לי יתרון בהבנת אתרי בנייה מן העבר. הגעתי לתובנה שיש לעזור למטייל לגשר בין מראה שרידי מבנה לחזותו המלאה.
מצויד בידע, בכלי ההדרכה, הדמיות, המחשות ובהרבה הנאה, הובלתי מטיילים באתרים. לדבריהם עזרי ההדרכה תרמו להבנה [וגם ההתלהבות שלי, לא הזיקה... ].
תגובותיהם, היו שכרי על המאמץ והמחשבה המושקעים.
רגע האמת הגיע. הבנתי שידע ספציפי בתחום בתי הכנסת הוא נחמד אבל לא תמיד מספיק. הדרך ללימודים פורמליים, בבית הספר לתיירות באוניברסיטת חיפה הייתה טבעית אך לא פשוטה.
היו התלבטויות, מחשבות וחששות על שינוי כה דרמטי אחרי עשרות שנים במקצוע האדריכלות תוך כדי פעילות בו.
ויתור על חלק נכבד מהכנסה כאדריכל בשל תוכנית לימודים עמוסה וחדירה לתחום מקצועי שונה, לא הייתה מתרחשת ללא תמיכת המשפחה.
העברתי המשקל מתכנון אדריכלי עכשווי, ללימוד תכנון וביצוע בניני העבר.
כשנתיים של השקעה לא קלה ורישיון מורה דרך מטעם משרד התיירות היה מונח בכיסי. ואז..... רגע האמת מגיע.
איך משתלבים במקצוע החדש?
לאט ובנחת.
אם בחרתי בקריירה שנייה, אעשה בה, רק דברים אותם אני אוהב ומרגיש בהם מוכשר. אני יכול להמשיך ולהשתפר בתחום בו בחרתי ואת הזמן הפנוי להקדיש להמשך לימודים, להעמקה ושיפור במקצוע לטיולי הכנה והעמקה ולהרגיש מחדש שאני פורח.
ההשקעה המעמיקה בסיורים ספציפיים אינה תמיד כלכלית, אבל בכל פעם אני מרגיש שנולד משהו.......
באופן מפתיע, למרות ביקורים חוזרים, לא פעם מתגלה פרט חדש או שאני לומד משהו מהמטיילים עצמם.
לכן, הטיולים שאני עורך נוגעים רק לנושאים בהם אני משוכנע כי אהבתי אליהם תעניק הנאה למשתתפים. תמיד לתת משהו מהאדריכלות, האומנות, הבנת תהליכי בנייה....
פתאום .....גיליתי שלא עשיתי הסבה מקצועית, אלא אני נוגע בפן אחר של האדריכלות.